יין ויאנג YIN & YANG | מאת: ענת שרייבר

עיקרון הניגודים המשלימים. פירוש מילולי יין – הצד האפל של ההר. יאנג - הצד המואר.
התפישה הקדומה ביותר של עיקרון הניגודים המשלימים הייתה כנראה תפישת האדמה – "האם הגדולה" שבפריונה תלויים חייהם של האדם והחי. היא שלטה לא רק על האדמה, כי אם גם על המים, וכשעלו היצורים מן המים וחזרו לאדמה הייתה מופקדת גם על החיים שלאחר המוות. ניגודה ובן זוגה היה אבי השמיים, המופקד על כוחות השמש והרעם, החום והגשם הדרושים לאם האדמה לשם הפרייה וצמיחה. אחר כך מצאה אותה סמליות את ביטויה באלכימיה, אשר לפיה היין הוא הכספית האלכימית או הכוח הנקבי, הממיס את הגופרית הזכרית – היאנג ומפעילה אותו באמצעות מתח ומעוררת את תכונותיו הטבעיות.

כך "מתקבעת" הגופרית אל הכספית הפזיזה ומשחק הגומלין בין שני הכוחות משחרר אותם ממגבלותיהם.
כך מתגבש והולך רעיון הזכר-נקבה, שמים –אדמה, כיחידה אחת, כישות אחת.

תפישה זו מופיעה בהינדואיזם בדמות שיווה ושאקטי, אל השמיים דיאוס ופריתיווי, ובכל הדתות האחרות. זהו הביטוי ליין – יאנג, הנסוג לאיחוד הקדמוני אשר ממנו יצא הכול ואשר אליו הכול ישוב. בתפישה הסינית הביטוי המיידי של כוחות השמיים והארץ היה הצד המוצל של ההר –יין, עם כל תכונותיו – חושך, התכנסות, תהליכים פנימיים לא נראים, קור, תנועה כלפי פנים ולמטה ועוד.

הצד המואר של ההר- יאנג ותכונותיו – אור, צמיחה, התפתחות החוצה וכלפי מעלה, חום ועוד.
הניגודים משלימים אחד את השני, משפיעים זה על זה ויכולים לשנות זה את זה.

כמו אינסוף הדוגמאות לקיום התלות ההדדית של הניגודים, יש כאן תנועה דו-סיטרית של דימיון ושוני, יש תכונות משלימות וגם מתחים ומשיכה לכוון הנגדי. זהו מתח של איזון בתוך מערך שלם, ולא של יריבות, הניגודים תמיד נבחנים לאור הקשרם ומובנים רק ביחסם לשלם –שהוא בעצמו תמיד יחסי … כל דבר ביקום יכול להיבחן לאור הפריזמה של היין והיאנג.
תופעות כמו דיכוי עמים ואוכלוסיות ועלייתן לגדולה, מערכות יחסים בין קבוצות, צוותים משפחות וזוגות ומערכות יחסים פנימיות בין האברים בגוף האדם עצמו.
גוף האדם נחשב כמיקרוקוסמוס בפני עצמו ומתחלק בתפישה הסינית לקטגוריות אינסופיות השייכות ליין ויאנג.
לדוגמא: החלק הקדמי של הגוף נחשב יין, לעומת האחורי, האברים הפנימיים הנם "יינים" לעומת אזורי הגוף החיצוניים כמו העור או השיער, החלק התחתון של הגוף נחשב יין לעומת החלק העליון שהינו יאנג.
אולם הדבר שחשוב לזכור מעבר לקטלוג התופעות כיין או יאנג, הוא שעיקרון הניגודים הינו עיקרון דינמי ולא סטטי. מערכת אחת שמוגדרת כיאנג, יום אחד יכולה להגיע לשיאה ולהתהפך ולהפוך ליין ביום אחר. תופעה או סימפטום שמוגדר כפנימי, מכווץ, חבוי וקר – יין במהותו יכול בבת אחת להיפך ליאנג – מתפרץ, אקטיבי, חיצוני.

בפילוסופיה וברפואה הסינית הדגש הוא על התהליך והבנתו וכל דבר נתפש כעומד להשתנות.
לשינוי ולמעבר בין מצבי יין ויאנג יש חוקיות ועקרונות ברורים.

חלק גדול מהעקרונות של המעבר ביניהם ניתן להרגיש ולראות בצורה המוחשית ביותר בתנועה. כל תנועות הטאי צ’י למשל, בנויות כך שהן נמצאות במעבר בין יין ויאנג. לכן אנו יודעים לדוגמא שאם נעשה תנועה גדולה כלפי חוץ – יאנג, תבוא אחריה תנועה כלפי פנים - יין.

חשוב מאוד להבין בכל רגע איפה נמצאים יחסית ליין ולאנג, כדי לדעת ולהבין את משמעות התנועה והשלכותיה האפשריות, להבין איפה נמצא ה"אחר", ואיך לנוע הלאה - פיסית, מנטלית ומטפורית (ניתן לחוות כל תנועה כסמל למחשבה, התרחשות, תחושה או תגובה). הנשימה – השאיפה והנשיפה, היום והלילה, הריון ולידה, פעילות ומנוחה, עונות השנה, שעות היום ומיליון התופעות שמחברות אותנו למחזוריות שבטבע וביקום, הופכים אותנו לחלק מאותו עיקרון המשחק משחק גומלין אינסופי בתוך השלם.