צ'י- CHI | מאת: ענת שרייבר

צ’י פירושו הכללי הוא אנרגיה חיונית, כוח חיים, נשימה-אוויר, חיים אוניברסאליים, בהודית נקרא פראנה וביפנית - קי.
מקור המושג כה עתיק, שהוא שזור בשפה הסינית והיפנית כחלק אינטגראלי שהאדם הפשוט שכח את המשמעות העתיקה שלו. למשל, מזג-אוויר בסינית אומריםtien chi” ", שפירושו האנרגיה של הרקיע. "מה שלומך" ביפנית זה: "O gen ki des ka ?" שפירושו – איך הצ'י בכליות שלך? והתשובה לזה היא – יש לי צ'י בכליות … (הכליות כמקום הריכוז החשוב של הצ'י –האנרגיה בגוף, לפי הרפואה הסינית).

המושג צ’י מגיע מאידיאוגרמה (ציור –רעיון) בסינית, שמקורה עתיק ביותר ומחולקת לשני חלקים:
חלק תחתון המסמל אורז או גרעין וחלק עליון המסמל אדים. החלק התחתון מסמל את הביטוי הפיסי של הדברים, את הצד הגלוי הנראה לעין, המורגש, האדמה ומוצריה, החומר.
החלק העליון מסמל את החלק הפחות גלוי, את התפקוד הבלתי נראה ביקום, את השינוי.
באינטראקציה המשלימה שלהן – המהות הפיסית - החלק התחתון (היין) נותן את המבנה והתמיכה לתפקוד הרוחני – החלק העליון (היאנג) שמפעיל ומשנה את המהות היינית.
הצ’י בפילוסופיה הסינית ממלא את היקום וקיים כחומר הפעיל בכל דבר חי וצומח.
באדם, הצ’י מתבטא בכל גילויי הגוף והנפש: היכולת לחוש, להרהר, לעכל, להתלהב, יצר המין, איכות השיער, לחות העור, חוזק הקול, אופן ההתנהגות וכו'.
התמצית המזוקקת מאוד של האוכל והאוויר הנכנסים לגוף, הופכת לפי הרפואה הסינית לישות אחת. זהו הצ’י הזורם, מווסת ומזין את כל תהליכי הגוף ופעולותיו.

הצ’י נאגר באברי הגוף הפנימיים (כבד, ראות, לב, כליות וכו') ודרכם זורם למעלה או למטה על פני כל הגוף במסילות הנקראות מרידיאנים. לכל איבר יש את האופי של הצ’י שלו והוא נבדל מאיבר לאיבר, כך שיש איבר שהצ’י שלו הוא צ’י מגן, צ’י מזין, אוסף ועוד ועוד.
הצ’י מווסת על ידי הכבד, מופץ על ידי הריאות ונאגר על ידי הכליות.
כשזרימת הצ’י נחסמת, מופיעים סימפטומים. כשהצ’י נע בחופשיות - אנחנו במיטבנו.
ברפואה הסינית, הצ’י בכללותו נחשב לכוח המרפא של הגוף Natural Healing Force -.
הצ’י מתבטא בזמנים ובצורות שונות, מתייחס למשאבים שהגוף האנושי צורך ומבטא את הצורך הפנימי והטבעי של האדם להגיע לאיזון והרמוניה.
לצ’י יש תנועה משלו, והוא גם מפעיל את תנועתם של דברים אחרים מחוץ לעצמו. צ’י מוליד תנועה וחום. במסגרת ההקשר של האדם, הצ’י הוא התפעול המחיה את הגוף.

מתוך התפישה הזו יצאו שיטות תרגול שונות המעודדות את פעילות הצ’י בגוף. העיקריות שבהן הן הצ’י גונג והטאי צ’י, כמו גם השינג-אי והפקואה (עליהם נרחיב בעלון הבא).

לאחר תקופת תרגול, חלק מהביטויים של עידוד כוח החיים – הצ’י, הנם:
התחממות כפות הידיים, הגפיים והגוף בכלל, התחזקות כללית, סבלנות ועמידות בלחצים, שיפור יכולת הקשב והריכוז ושיפור הקואורדינציה והיכולת התנועתית.